בן שולמית ולוי, נולד ביום ט' באלול תר"ץ (2.9.1930), בברלין, בירת גרמניה, עלה לארץ בשנת 1932 והתחנך בבית-החינוך על שם משה הס בפתח תקווה. הוא המשיך את לימודיו בגימנסיה "אחד- העם" ועם סיימו את הכיתה השמינית התגייס לפלמ"ח. תחילה שירת בגבעת השלושה ומשם עבר לרמת רחל. היה ביישן מטבעו, אבל עז-רוח ועקשן והתמסר לכל תפקיד שהוטל עליו. היה עלם חסון, גבה-קומה ושופע חיים. מוכן לעזור לכל.

עם החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ כתב הביתה: "לא במזל חגיגות החלה המדינה, במזל דמים החלה. אלפיים שנה חיכינו לרגע זה ובבוא רגע גדול זה נדע גם להקריב למענו קורבנות". בפרוץ הקרבות יצא ונלחם בחזית ירושלים, אף-על-פי שעדיין לא היה חייב גיוס.

ביום שבת, ט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948) בשעות הבוקר, יצאה מירושלים שיירה גדולה כדי להביא אספקה ותגבורת לגוש עציון. הכוונה היתה לנצל את ההפתעה, לפרוק במהירות את הציוד ולחזור לירושלים. השיירה הגיעה לגוש ללא תקלות, אך התעכבה במקום מעל המתוכנן בשל בעיות בפריקה והעמסה. שהות זו איפשרה לכוחות הערביים להתארגן ולהזעיק כוחות לאזור. בדרכה חזרה נתקלה השיירה במספר מחסומים ובאש, אך הצליחה להגיע עד אל-חדר, כ2- ק"מ דרומית לבית לחם. במקום זה הוקם מחסום גדול, שהמשוריין פורץ-המחסומים לא הצליח להתגבר עליו ונשאר תקוע במקום. המשורין היה נתון באש כבדה ומרבית הלוחמים בו נפצעו. עם ערב נזרקו על המשוריין בקבוקי מולוטוב והוא התלקח. שלושה לוחמים הצליחו להיחלץ ממנו ומפקד המשוריין פוצץ אותו, על הפצועים שהיו בו. השיירה נעצרה והיתה נתונה לאש הולכת וגוברת של הערבים, ורק חלקה האחורי הצליח להסתובב ולחזור לגוש עציון. אנשי השיירה התרכזו בבית אבן ליד נבי דניאל וניהלו קרב עם המוני ערבים עד לפנות ערב ביום המחרת. במועד זה הגיע למקום כוח צבא בריטי ובחסותו פונו אנשי השיירה, אך כלי הנשק וכלי הרכב נמסרו על-ידי הבריטים לערבים. בקרב זה נפל צבי, והובא לקבורה בסנהדריה.

ביום ט"ז בחשוון תשי"ב (15.11.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.